הנני קאן 2012 – סיקור פסטיבל קאן, המשגיחים (מני יעיש), רסן (אתי ציקו)

"המשגיחים" של מני יעיש ו"רסן" של אתי ציקו הצליחו לעורר התעניינות בפסטיבל קאן, שהיה השנה שחון למדי מבחינת הקולנוע הישראלי. רשמים מקאן, רגע לפני החזרה לכאן

לקאן הגעתי לקראת חצות ביום הפתיחה ופספסתי את הקרנת "ממלכת אור ירח" שפתח את הפסטיבל. מלבד ליהוק מרשים במיוחד (אדוארד נורטון, ברוס וויליס וביל מאריי בתפקידים קטנים) מסתבר שלא הפסדתי יותר מדי. מכיוון שלא הספקתי להתארגן ולהשיג מפתחות לדירה טרם הנסיעה, נאלצתי להמתין לאחד מחברי בפתח הדירה ואת הזמן ניצלתי כדי להפליג במחשבות, ובעודי ממתין נרקם במוחי רעיון לתסריט חדש. השראה יצירתית של אווירת הפסטיבל.

ישראל ושאר העולם
שתי הקטגוריות החשובות בפסטיבל קאן הן "דקל הזהב", התחרות הראשית, ו"מבט מסוים", המתמחה בקולנוע מאתגר ושונה. השנה אין נציגות ישראלית באף אחת מהשתיים, אך ישנן מספר מסגרות ראויות אחרות שכן קלטו סרטים כחול-לבן. "המשגיחים" של מני יעיש, בוגר בית הספר "מנשר", התמודד ב"שבוע המבקרים", הקטגוריה השלישית בחשיבותה בפסטיבל, שהשתתפות בה עשויה להיות קפיצת מדרגה אדירה וחשיפה בינלאומית ליוצרים בתחילת דרכם. זכייה בפרס "מצלמת הזהב", המוענק ליוצרים המשתתפים בתחרות במסגרת זו עם סרטם הראשון או השני, מהווה חותם רשמי להכרה בינלאומית.

מני שומר נגיעה
"המשגיחים" עוסק בסיפורם של שלושה צעירים ברלסבים. בראשם אבי (רועי אסף) העובד ביום בחנות הירקות של אביו, ובערב יוצר מוזיקת טראנס חסידית. יחד עם שני חבריו הקרובים, קובי (גל פרידמן) ויניב (איציק גולן), מתקרבים השלושה אל הדת וממנים עצמם לשומרי המוסר והדת בשכונת מגוריהם בבת-ים. השלושה רואים בפועלם שליחות אלוהית, ומנסים לכפות בדרך אלימה התנהלות צנועה על תושבי השכונה. החבורה נתקלת במירי (רותם זיסמן-כהן), דיירת חדשה בשכונה הלבושה לטענתם באופן לא צנוע. בין מירי ואבי הולך ונרקם קשר מיוחד, המשפיע גם על היחסים בין שלושת החברים. עבודת הבימוי המהוקצעת של יעיש בולטת בהדרכת השחקנים ורועי אסף מרשים בתפקיד הראשי, בהופעה אמיצה ומרגשת, לצד צוות שחקני המשנה.

15 ימים וסרט
בשנים האחרונות התרגלנו לסרטים ישראלים שמצליחים למשוך תשומת לב רבה בקאן. גם השנה זה קרה, גם אם בווליום נמוך יותר. משלחת "המשגיחים", למשל, זכתה למחיאות כפיים סוערות בסוף ההקרנה הראשונה שנערכה באולם "מיראמאר".
בשיחה עמו הדגיש יעיש שחשוב היה לו שבסרט יצפה קהל חילוני ודתי כאחד. מעבר להיותו אדם מאמין – ולכן הקפיד שבסרט לא יכללו סצנות עירום או נגיעה – השתמש יעיש בשמירת הנגיעה, שבעיני רבים הייתה נחשבת למגבלה תסריטאית, ככלי יעיל המחזק את הקשר בין הדמויות בצורה מקורית, בסצנה אחת חמודה במיוחד.
הסרט, שצולם במשך 15 יום, הופק בעזרת מרק רוזנבאום וחברת "טרנספקס".
איציק גולן, המגלם את יניב, הבריון החביב שבחבורה, סיפר לי שהוזמן להשתתף בסרט רק מספר ימים לפני תחילת ההפקה, ונאלץ להעלות במשקלו כדי להתאים לדמות. גולן ופרידמן אחראים לרגעים הקומיים בסרט בעזרת דיאלוגים ושפה ייחודית של הבמאי יעיש, שגם כתב את התסריט. לשאלתי עד כמה הסיפור הוא אוטוביוגרפי, השיב בחיוך וגילה שחלקים לא מעט מעלילת הסרט אכן קשורים אליו באופן אישי.

פריצה סטודנטיאלית
"רסן", סרטה הקצר של הבימאית אתי ציקו, הוקרן ב"סינפונדסיון", המסגרת הבינלאומית של הפסטיבל לסרטי סטודנטים. ציקו, 30, בוגרת אוניברסיטת תל-אביב שהגיעה לקאן יחד עם עורך הסרט, איתן ורדי, אמרה כי "החברים הלומדים יחדיו הופכים במשך השנים לאנשי המקצוע שנוח וטבעי לעבוד איתם. כל אחד מוצא את הפן המקצועי שמתאים לו, וזו צורת עבודה מהנה".
ברזומה של ציקו שני סרטים קצרים שהשתתפו בפסטיבלים בינלאומיים: "כתם" (2009) ו"אודישן" (2010), שבו גם שיחקה – אך זו הפעם הראשונה שסרט שלה מתקבל לתחרות בקאן. במרכז "רסן" ניצבת מרינה, אישה נשואה בשנות השלושים לחייה, שהסדקים הנבקעים בשגרת חייה הקפואים מובילים אותה למסע במקומות מסוכנים. ציקו מספרת על משיכתה אל דמות הגיבורה, והיא שוקדת על כתיבת תסריט לסרט באורך מלא, שגם בו הדמות הראשית תהיה בחורה היוצאת למסע חקר עצמי, ולמעשה מדובר בסוג של פיתוח דמותה של מרינה. "רסן" צולם בבת-ים במשך כשבוע וזכה בתמיכה מקרנות לעידוד קולנוע ישראלי, בהן "קרן יהושע רבינוביץ" ו"קרן גשר לקולנוע רב תרבותי". העבודה על העריכה הראשונית ארכה כחודש, ולאחר שהתקבל לקאן עבר הסרט עריכה נוספת. ציקו סיפרה שהסרט כבר מעורר התעניינות ושזכתה לפידבקים חיוביים על עבודתה. ביום שישי בצהריים יוכרז הזוכה בתחרות וכל שנותר לנו הוא רק להחזיק לה אצבעות.
נציגות ישראלית נוספת הייתה לסרט "חדר 514", סרטו של שרון בר-זיו, שהוקרן ב-ACID, מסגרת חדשה ועצמאית של במאי קולנוע, שנועדה לחשוף ולקדם יוצרים חדשים מרחבי העולם.
ונקודה ישראלית אחרונה להפעם: לצד מתחם ה-Palais שוכנים הפאביליונים. מדובר בשורה ארוכה של אוהלים על חוף הים, בהם קיימת נציגות כמעט לכל מדינה. הפאביליונים הם המקום להכיר אנשים מהתעשייה, ליצור קשרים חדשים ולהחליף רעיונות. האוהלים השנה עמוסים במיוחד והסיבה העיקרית לכך היא מזג האוויר הסוער: לאחר שלושה ימי שמש נעימים, התנחלו ענני סערה מעל שמי העיר וגשם החל לרדת ללא הפסקה. לפיכך מזג האוויר היה הפעם נושא השיחה העיקרי במתחם הסוער. השנה אומנם לא הייתה נציגות ישראלית בפאביליונים, אך היה דוכן של הקרן לקולנוע ב- Marche Du Film, שוק הסרטים.

סרטים צרפתיים, אלא מה
גם השנה הוקרנו סרטים מסקרנים רבים בפסטיבל, אף שנראה כי רשימת הכוכבים הצועדים על השטיח האדום נוצצת מעט פחות מאשר בשנה שעברה, שבה הפתיע כזכור "הארטיסט" וסחף את הפסטיבל.
אחד הסרטים המדוברים בשבוע הראשון של הפסטיבל הוא "אהבה" של מיכאל האנקה, שזכה בשלושה פרסים בשנים קודמות בפסטיבל, האחרון בזכות "סרט לבן" (2009). במרכז "אהבה" זוג בשנות ה-80 לחייהם שמתמודדים עם מחלתה הפתאומית של האישה. הביקוש לכרטיסים להקרנת הבכורה היה כה גבוה שרבים נשארו בידיים ריקות. מכרים שזכו להיכנס להקרנה שיבחו את המשחק המצוין, ודיווחו שהסרט לא קל לעיכול, כמיטב המסורת של הבמאי האוסטרי.
סרטים אירופאים זוכים לפופולאריות גדולה בקאן, ובאופן טבעי מושכים אלה הצרפתים מושכים את עיקר תשומת הלב.
ז'אק אודיאר, למשל, בן בית בקאן, זכה בפרס חבר השופטים עבור "נביא" ב-2009. השנה הגיע לפסטיבל עם "חלודה ועצם", סרט על סיפור אהבה בלתי אפשרי (ולפעמים גם לא ממש אמין) שנרקם בין סטפאני, מטפלת לווייתנים בפארק מים, ואלי, מתאגרף בקרבות רחוב. השניים נפגשים במועדון שבו אלי עובד כשומר סף, ולאחר תאונה קטלנית שמותירה את סטפאני קטועת רגליים, הקשר ביניהם תופס תאוצה. מריון קוטיאר מגלמת את סטפאני בהופעה מרגשת ומשכנעת, שעשויה לזכות אותה בפרס השחקנית הטובה ביותר. את אלי מגלם מתיאס שונארץ הבלגי, השם החם בקולנוע הצרפתי. בזכות שליטתו באנגלית, זו עשויה להיות שנת הפריצה הגדולה שלו, וסיכוייו להפוך לכוכב בינלאומי נראים טובים.