Tea Time עם אלכס – גמר תחרות הקרקע בלונדון 2012

אריאל גביש התייצב עם חבריו לגמר תחרות הקרקע בלונדון, בציפייה לזכות יחד עם אלכס שטילוב במדליה אולימפית. זה נגמר במפח נפש ובהרבה תקוות לעתיד

אוגוסט הוא חודש מצוין לבקר בלונדון, בטח באוגוסט של אולימפיאדה. התנועה במרכז הבירה הבריטית עמוסה כרגיל והמוני אנשים מסתובבים ברחובות ומצטלמים על רקע כל האתרים המוכרים. אבל יחסית למה שהייתם מצפים מעיר כמו לונדון שמארחת אולימפיאדה, נראה שהתקשורת הבריטית הצליחה להבריח תיירים פוטנציאלים רבים וגם לא מעט מתושבי העיר. שלא תבינו לא נכון, לונדון מלאה באנשים, אבל לא באופן שממש שונה מכל אוגוסט אחר. חברים שגרים בעיר, ותושבים מקומיים סיפרו לי שהאשמה בכך היא התקשורת שניסתה להציג את ההכנות לאירוע באופן שלילי במיוחד. החל מדיבורים על תפוסה מלאה בבתי המלון בעיר וכלה בנבואות זעם על ארגון גרוע שיקרוס בזמן אמת, רכבת תחתית שלא תעמוד בעומס וכו'. לדברי הלונדונים זו הסיבה לכך שחובבי ספורט רבים פשוט ויתרו מראש ואפילו לא ניסו להזמין חדר בבית מלון, או גרוע מכך – לנסות ולהשיג כרטיסים לאירועים. כמה ימים בתוך האולימפיאדה כבר ברור שההיפך הוא הנכון ושהבריטים הוכיחו עצמם כיעילים במיוחד. אם האווירה במרכז העיר לא שונה מהרגיל, ההרגשה משתנה כשמגיעים לאזור צפון גרינוויץ', שם נמצא ה- O2ארנה, או לשכונת "סטראטפורד", בה שוכן הפארק האולימפי. אלפי בני אדם יוצאים מתחנת ה"טיוב" וצועדים הישר אל שערי הארנה הענקית שבדרך כלל מארחת את להקות הרוק הגדולות בעולם. בניגוד לתחזיות האפורות של התקשורת הבריטית המארגנים באמת עשו עבודה מעולה והכול מתקתק כמו שצריך. מעין שילוב של יעילות גרמנית עם נחמדות בריטית (יש כזה דבר). בכל כמה מטרים עומד איש צוות שמכוון את כיוון התנועה, וגם עונה בסבלנות על כל שאלה.

הפנים אמרו הכל
יום התחרות של גמר תרגיל התעמלות קרקע לגברים החל עם מבול שלא היה מבייש את ההוא מסיפור נוח, אבל בלונדון כמו בלונדון, חצי שעה לאחר מכן והשמיים מתבהרים. כחצי שעה לפני תחילת האירוע אולם ה-O2 הענקי היה ריק באופן מדאיג, אבל כשהמופע המושקע שקדם לאירוע הסתיים והאורות באולם נדלקו, התפוסה כבר הייתה כמעט מלאה. בזמן הצגת המתמודדים זכה שטילוב למחיאות כפיים ומנחת האירוע הזכירה לקהל שהוא זה שהשיג את התוצאה הטובה ביותר בתרגיל הקרקע בגמר הקרב-רב. הישראלים שבאולם התחילו לפנטז על מדליה, ואני, על ניגון התקווה. אומנם רובו של הקהל בארנה הורכב מבריטים, אמריקנים וסינים, אבל בקלות אפשר היה להבחין בדגל ישראל כמעט בכל יציע. כששטילוב עלה על המזרן, קריאות "קדימה אלכס" נשמעו ברחבי הארנה. האמת, עוד לפני ששטילוב נקרא לעלות ולבצע את התרגיל, כלומר אחרי הביצועים האדירים של אוצ'ימורה היפני וקאו הסיני, היה כבר ברור לכולם שרק ביצוע ממש מעולה ייתן לנו סיכוי למדליה. בזמן התרגילים, המוזיקה מנוגנת בעוצמה חלשה, והקהל הרב (17,000 איש לערך) שומר על השקט כדי לאפשר ריכוז מקסימלי. בסיום התרגיל של אלכס, כל הקהל מחא כף בהתלהבות ונראה היה שמאוד אהבו אותו. ההרגשה היא שקהל שמגיע לאירוע כזה יודע לכבד ספורטאים שמתאמנים קשה במשך ארבע שנים עבור תרגיל שמסתיים בתוך פחות משתי דקות.
למרות הביצוע היפה, נראה שאלכס היה הראשון להבין שזה לא יספיק למדליה ואת האכזבה על פניו ניתן היה לראות גם ממקום מושבי. הקלישאה שטוענת שבאולימפיאדה מספיקה גם טעות אחת קטנטנה כדי לפספס מדליה, הוכיחה את עצמה שוב כנכונה. אלכס סיים רק שישי, אבל צפויה לו עוד קריירה ארוכה, ולנו נותר לקוות שיעמוד על הפדיום בעוד ארבע שנים בברזיל. בשבילנו הוא שווה זהב כבר היום.